<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ז</h1>
<h2>דף נד:</h2>
נטע רבעי הרי הוא קדש שנאמר ובשנה הרביעית וגו' ודינו להאכ(י)ל לבעליו בירושלים כמעשר שני, וכשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא כדאיתא בירושלמי דפאה (דף ל"ד א'), ובנטע רבעי הוא אומר ואיש את קדשיו לו יהיו שאין לך קדש שלא נתפרש דינו בתורה למי הוא חוץ מנטע רבעי (ע"פ רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי פ"ט ה"א), כך מפרש בספרי (נשא פסקא ו'). הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני ואם פודהו לעצמו מוסיף חומש, ותניא בתו"כ (קדושים פרשתא ג' ה"י) שאין פודים אותו עד שיגיע לעונת [ה]מעשר[ות] שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה, ואין פודים אותו במחובר כמעשר שני (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ט ה"ב) כדתניא [בתוספתא ד]סוף מעשר שני (פ"ה הל' י"א) אמחלוקת ב"ש וב"ה שב"ה אומרים שפודים כרם רבעי יין וענבים הכל מודים שאין פודים אותו במחובר. ובירושלמי דערלה (דף ח' א') משמע שאסור לפדותו בוסר דקתני פרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר ולא פגין. והרי הוא ממון גבוה כמעשר, כרבי מאיר שפוסק כמותו בפ"ב דקידושין (נ"ד ב'), לפיכך אינו נקנה במתנה אלא א"כ נתנו בוסר, ודינו בשאר דברים לענים אכילה ושתיה ופדיה כמעשר, והפודה כרם רבעי רצה פודהו ענבים רצה פודהו יין וכן הזיתים אבל שאר הפירות אין משנים אותם מברייתם (ע"פ רמב"ם שם וה"ג).
